אודות

כמעט אלפיים שנה חלפו מעת חורבן בית מקדשנו ויציאתנו לגלות הארוכה. התפזרנו בארבע קצוות תבל. כל קהילה העמידה בראשה חכם שנאלץ להתמודד עם גזירות מקומיות ועם חיים בצל תרבות שולטת מקומית. כך מהלכה פסוקה אחת בישראל — בבחינת הציווי החוזר "תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם"... נעשו לדאבוננו תורות הרבה!

האחד מסתכל על השני בעין חשדנית ויש מתנשאים ויש מזלזלים בכאלו שאינם כמותם והפילוג במחנה שומרי התורה הוא פירוד הלבבות. ציבור שומרי המצוות מתגדר בשלו. הציבור המסורתי מתבלבל מהפסקים השונים. והציבור הכללי רואה זאת ומתרחק עוד ועוד...

לא עוד ספרדי / אשכנזי / חרדי / דתי / חסידי וכו'!

עפ"י הוראת ה' אין מקום לזה — יש מוסד עליון שמאחד את ההלכה ומוציא פסק אחיד בלבד! בתוך הסנהדרין ישבו שבעים ואחד חכמים שייצגו את מגוון הדעות ההלכתיות. בכל דיון החלו לשמוע את דעת הדיינים הצעירים קודם, כדי שלא ייווצר מצב שהוותיקים יכריעו והקטנים בלית ברירה לא ישמיעו את דעתם.

המצב כיום

כיום מששבנו לארץ, שב הציווי ההלכתי למנות סנהדרין. אך מאידך, יש אתגר קשה; כל גורם הלכתי/רב/ראש ישיבה/וכד' חושש מפגיעה במעמדו.

כולנו מתפללים כל יום 'השיבה שופטינו כבראשונה' — מתפללים להשבת הסנהדרין, אך בפועל לא עושים מאמץ לשנות.

כבר היום ניתן לראות מפגן אחדות מרגש בין יוזמי חידוש הסנהדרין. ניתן לראות תלמידי חכמים מזרמים שונים: ספרדים, אשכנזים, חרדים, כיפות סרוגות וחסידים היושבים יחדיו, מכבדים זה את זה ופועלים במשותף.